מאמר מאת: ענת צחור. צילום: דליה גל

 

anat zahor sirsasan

מהראש צומח לו כגבעול מעודן, הגוף. צילום: דליה גל

 

עמידת ראש – חוויה אישית

עמידת ראש,  היא מצב של שינוי, היפוך גמור. את רוב זמני אני מבלה כאשר ראשי נישא על גופי, ויש לעיתים שאני חשה כי עלי לשאת את גופי על ראשי, או יותר נכון שמהראש יצמח לו הגוף. 

פתאום, כאשר הראש מונח על האדמה הוא מקבל משמעות של פקעת, מקור אגירה ופוטנציאל להתהוות וצמיחה. הפקעת מטבעה היא רחם, אזור חשוך, לח וחם, אינקובאטור להתהוות של כוחות חיים. ראשית של תנועה, פוטנציאל של שינוי, על פי הגונות (איכויות הטבע) נאפיין את הפקעת כטאמס. הראש מונח על האדמה, כאשר נקודת ההשקה היא הקודקוד.

הקודקוד משתרש אל האדמה ונוצר אפקט יניקה, כוחות האדמה מושכים מטה את אנרגיית הגוף העוברת דרך ציר עמוד השדרה, ועל מנת שלא אבלע ואקרוס אל תוך כוח הכבידה פועלים עלי כוחות השמיים המזרימים כלפי מעלה את כוח החיים השוכן בגוף. הקודקוד מהווה שער- כוח האדמה מוזמן אל גופי, אל תודעתי, אל הווייתי, ואני חשה מקורקעת, יציבה, נינוחה, שקטה ומלאת ביטחון. 

מהראש צומח לו כגבעול מעודן, הצוואר, גוף מתהווה מראש, נבנה חוליה על גבי חוליה, והחוליות נתמכות ברצועות, גידים ושרירים המקבלים איכויות מאותה כמיהה לצמיחה, להתהוות. והצוואר מתפתח ל"אגן", חגורת הכתפיים מקבלת את תפקיד האגן, מקור כוח והתבססות, יציבות, זקיפות וחלוקת משקל. 

 

עצמות השכם מחליפות את עצמות הכסל, הכתפיים את עצמות הישיבה, והזרועות התומכות הן הרגליים כאשר האמות וכפות הידיים הן כפות הרגליים, המרפקים העקבים… טאדאסאנה מתהווה. 

והגו מתממש, מקבל צורה, ישנה תחושה של חומר, נפח, מאסה, משקל, אני הופכת לגוף, לתחושות, לתחושת הגוף… המותניים רכות וארוכות, נושאות מעלה את אגן הירכיים, אינן מאפשרות ברכותן ובחוזקן לאגן להתקרב אל הכתפיים, נוצר חלל, ואיני יודעת עם הוא ריק או מלא, חלל מרכז הגוף, שם שוכנת הסרעפת רחבה ופתוחה, נעה כאיוושות הגלים, מתכווצת ומתפשטת ומאפשרת לי לנשום. 

 

אברי הבטן שוקעים ברכות אל הגב, חוליות המתנית מקבלות את הטבור והמפגש בינהם מזרים כוח נוסף לגופי המתפשט לכל האיברים, אנרגייה של חום מעודן מזינה אותי, סאמאנה. ואז לפתע נוצר האגן במלוא ממשותו, עצמות מסיביות יוצרות מבנה בעל נפח, בבת אחת אנרגיית האגן מתרוקנת אל אנרגיית החזה, ומיד אנרגיית החזה מגיבה וממלאת את חלל האגן, פראנה, אפאנה משחקות ביניהן. 

אגן הירכיים או אולי חגורת הכתפיים, מה הוא מה, חילופי תפקידים, עצם השת נישאת בגאון כעצם החזה, חוליות העצה חודרות פנימה, נעות קדימה כחוליות החזה, והרגליים מורמות מעלה ואולי אלו הן הזרועות המושטות אל השמיים, מושכות ומושכות את הגוף מעלה… אך אילו הן הרגליים, אני חשה ירכיים מוצקות וברכיים פקוחות המהוות עיניים לתנוחה, עיניים הרואות מלפנים ולאחור. 

והשוקיים מסתיימות בהיקף צר ודקיק של הקרסוליים, צוואר הרגליים ועליהם מונחות, ערות, רגישות וחשות כפות הרגליים. כל החושים נפתחים לפתע בכפות הרגליים. כפות הרגליים, רואות, שומעות, מריחות, טועמות, חושבות, זוכרות, מרגישות… ראשי בכפות רגלי! 

 

ובתוך כל המבנה שנוצר עובר לו ציר מעודן, חי, זורם, נושם, אני חשה בתנועה, התנועה המייצבת אותי, תנועה שעל מנת שאחוש בה עלי פשוט להיות על הראש, להיות, זמן, זמן, זמן… והזמן עובר והאני על הראש קרובה לאדמה, רגלי קרובות לשמיים ואני הוא גופי, גוף חש, חי יודע. 

השעון מורה לי כי הסתיים הזמן, אני יורדת, מתהפכת חזרה, שתי רגליי בקרקע, ראשי חש את השמיים, גופי נוכח בחלל מוכן לפסיעה. 

ענת

 

פורסם בקטגוריה יוגה ופראניאמה, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *